מנגישות צדק: תפקיד ועקרונות בסיסיים

תפקיד מנגישת צדק

האפשרות של אדם עם מוגבלות לקחת חלק בהליכים משפטיים באופן שיוויוני והוגן הכרחית למימוש זכויותיו הבסיסיות כאדם. מנגישות הצדק מהוות נדבך חיוני בהשגת מטרה זו.

• מנגישת צדק תסייע לאדם עם מוגבלות להשתתף באופן מיטבי בהליך המשפטי ולמקסם את יכולתו למסור את גרסתו, מבלי לכוון אותו או להשפיע על התוכן הנמסר.

• המנגישה תתווך בין האדם עם המוגבלות לבין המערכת המשפטית ותפרק מכשולים בשפה ובתקשורת, וכן בסביבה הפיזית והחברתית, כדי לאפשר לאדם להבין את ההליך שבו הוא מעורב, ולהיות מובן על ידי שאר המשתתפים.

• הנגשה תתבצע, במידה שיש בה צורך, עבור מתלונן, עד, חשוד, נאשם, או משתמש אחר במערכת המשפטית. זאת, במסגרת הליכים פליליים, אזרחיים או מעין שיפוטיים, ובכל שלב בהליכים אלה—החל מקשר ראשוני עם משטרה, דרך מעצר, הכנה לקראת עדות, עדות בבית משפט, וכלה בגזר דין וריצוי עונש. כן היא רלוונטית ביחסים בין האדם לבין עורך דינו או צד המבקש את זימונו.

דוגמאות לסוגי הנגשות:

• המנגישה תתריע בפני בית המשפט על שאלות פתוחות או מורכבות שאינן מתאימות לאדם עם מוגבלות שכלית ותציע דרכים לפשט אותן.

• המנגישה תדאג לסביבה שקטה ומעוטת גרויים, והפסקות בעדות במקרה הצורך, עבור אדם עם הפרעות קשב וריכוז שמוסח בקלות.

• המנגישה תסייע לאדם עם מוגבלות נפשית לפרק חרדה לקראת דיון באמצעות הכנה מראש, כולל סיור מוקדם באולם בית המשפט וצפייה בדיונים. אם אדם מסוגל למסור גירסה מיטבית גם ללא התאמות, המנגישה תמליץ שלא לעשות בהן שימוש.

העקרונות בבסיס עבודת ההנגשה

1. הסכמת האדם: הנגשת חקירתו או עדותו של אדם תיעשה בהסכמתו בלבד. מנגישת צדק תסביר לאדם את ההשלכות של הנגשה ושל הימנעות ממנה, באופן שיאפשר לו לבחור אם להסכים או לא להסכים לכך. הסכמתו של האדם נדרשת בכל שלב בהליך.

2. נייטרליות: מנגישת צדק היא צד נייטרלי, ואין לה עניין בהליך, למעט הבטחת זכותו של האדם להשתתפות מלאה ולהליך הוגן. אין זה מתפקידה של מנגישה להביא לזיכוי או להרשעה, או לקבלת עדותו של עד זה או אחר או לדחייתה. מנגישה לא תביע עמדה ולא תציע הצעה הקשורה למהימנות גירסתו של האדם או לאמינותו.

3. הימנעות מהכְוָונה: התאמות תקשורתיות ושפתיות נבדלות במידה שבה הן מכוונות את האדם שעושה בהן שימוש. ההתאמה הכי פחות מכוונת היא זו שמאפשרת לאדם להתבטא מתוך אוצר לא מוגבל של מילים או סמלים, וכן להרכיב משפטים בעצמו. ככל שהתאמה מציעה אוצר מילים או סמלים מוגבל יותר (למשל, כאשר האדם עונה על שאלות באמצעות הצבעה על תמונות המוצגות בפניו), כך גדֵלה מידת ההכוונה. ככלל, יש להעדיף את ההתאמה הכי פחות מכָוונת בהתחשב ביכולותיו התקשורתיות של האדם; אם יש צורך בהתאמה המציעה אוצר מוגבל של סמלים, מילים או משפטים, יש להשתמש בה באופן המינימלי האפשרי, למשל לבירור נקודתי בלבד.

4. הימנעות מזיהום חקירה: מנגישת צדק תקפיד שבכל התערבויותיה לא יהיה משום זיהום חקירה. ההקפדה רלוונטית להתנהלותה הכללית – למשל, הימנעות מדיבור על האירוע שלגביו מתנהלת החקירה עם האדם עבורו היא מנגישה את החקירה, שלא בנוכחות צד רשמי (כגון חוקרת המשטרה, או הסנגורית של האדם); וכן רלוונטית לביצוע ההתאמות – למשל, הימנעות מהתערבות בתוכן גרסתו של האדם גם כאשר היא מתריעה על אי התאמת שאלה ליכולתו התקשורתית או מציעה חלופה לאופן שבו נשאלת שאלה. מנגישת צדק לא תשנה ולא תתקן מה שנאמר במהלך חקירה. כל פעולה מצדה שנועדה לוודא את הבנת הדברים על ידי האדם, או הבנת אחרים את מה שנמסר על ידו, תיעשה תוך יידוע הצד החוקר או בית המשפט.

5. שקיפות: כל מעורבות של מנגישת צדק בהליך, לרבות חילופי הדברים בינה לבין האדם שאת חקירתו או עדותו היא מנגישה, תתקיים בנוכחותו או באישורו של גורם רשמי של מערכת המשפט הקשור בתיק, כגון חוקרת משטרה, עובדת הפרקליטות, סנגורית (אם מדובר בהנגשה עבור חשוד או נאשם), או בית המשפט.

6. התאמות מכוּונות למה שיאפשר הבנה וביטוי: המנגישה תאתר ותציע התאמות בסביבה ובתחומי השפה והתקשורת שיאפשרו לאדם השתתפות מלאה והוגנת בהליך תוך מיצוי יכולתו למסור את הגרסה שהוא מבקש למסור. זאת ללא תלות באיבחון או בהגדרה הרשמית של המוגבלות. אין זה מתפקידה להעלות או להתייחס להיבטים של המוגבלות (לרבות להיסטוריה הרפואית) שאינם קשורים ישירות להשתתפותו בהליך המשפטי הנתון.