חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח – 1998, שהחל את דרכו כהצעת חוק שנוסחה על ידי בזכות, והמשיך כהצעת חוק ממשלתית שהונחה על שולחן הכנסת הינו אבן דרך בחקיקה בישראל בזכויות של אנשים עם מוגבלות, עד אשר עליו אמר השופט חשין "כמוהו כחוק יסוד".

החוק כולל הכרה בזכותם הבסיסית של אנשים עם מוגבלות לכבוד, לשוויון, ולקבלת החלטות בעניינם כרצונם, ובזכותם של אנשים עם מוגבלות לשוויון בתעסוקה ולתחבורה ציבורית נגישה. החוק הביא גם להקמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - גוף ממשלתי שמטרתו לאכוף את הוראות החוק לצד מעקב וחינוך. החוק תוקן ביוזמת בזכות בשנת 2005 ונוסף פרק הנגישות אשר חולל מהפכה של ממש. על פי התיקון לחוק חלה חובה על הרשויות, על הממשלה ועל כל מקום ציבורי, גם אם הוא בבעלות פרטית, להנגיש את מתקניהם ושירותיהם לציבור נרחב של אנשים עם מוגבלות פיזית, שכלית, חושית ונפשית בישראל.

החוק חייב אף את השרים הממונים להתקין תקנות תוך פרק זמן קצוב על מנת שמימושו אכן יצא לדרך, אם כי רבות מהן הותקנו כעשור לאחר המועד הקבוע בחוק ואף זאת בזכות עתירה שהוגשה בשנת 2008 ועודנה תלויה ועומדת. גם חקיקתו של החוק טרם הושלמה ובזכות פועלת לחקיקת פרקים נוספים ובראשם הזכות לחיים בקהילה ולסל סיוע אישי, אשר היו בהצעת החוק המקורית, אך הושמטו במהלך הדיונים מתוך מחשבה לפצל את החקיקה.